אירה לוי, מתגוררת מעל שנה וחצי בבלגרד, סרביה, עם בעלה ושני ילדיהם (בני 11 ו-6 וחצי)

היי אירה, איך ומתי הגעת לסרביה?

הרבה שנים בעלי רצה ש”ניקח הפסקה” מישראל, אבל אני לא רציתי. היה לנו טוב בארץ, לא היה חסר לנו כלום. כמה ימים אחרי השבעה באוקטובר ברחנו אני והילדים לקליפורניה לקרובי משפחה שגרים שם והזמינו אותנו להתארח. שם ראיתי אנשים במצב כלכלי דומה לשלי, לא עשירים, אבל חיים טוב יותר ממני -אין להם דאגות, הם נהנים יותר, נוסעים יותר, חווים דברים שהרגשתי שאני לא חווה בישראל.

מה למשל?

בקליפורניה הבנתי שכדי שהילדים ישתתפו בחוגים ברמה גבוהה לא צריך לנסוע 40 דקות ברכב. גיליתי שחוג לא חייב להיות מדריך אחד שמדריך 12-15 ילדים. וגיליתי שהמחירים בארץ הם מחירים מטורפים, המסעדות, חדרי הכושר, חוגים, מלונות ועוד. הבנתי שבארץ חייתי בבועה והתחלתי להרגיש שאולי אני מפספסת משהו וששווה לבדוק רילוקיישן או מעבר זמני כלשהו. 
אחרי חודשיים בקליפורניה חזרנו ארצה וניסינו לחשוב לאיפה ואיך כדאי לעבור. אין לנו אזרחות אירופאית וגם לא גרין קארד. הבנו שלנסות לחיות בארה”ב ללא מקור פרנסה ייצור בור כלכלי שלא נוכל לצאת ממנו. המשכנו לחפש מדינה שתהיה טובה ומתאימה לנו ועלו מספר מדינות. פורטוגל, שגם עשינו בה טיול של שבועיים כדי לבדוק איך היא, אבל לא התחברנו. יוון, שגם בה ביקרנו כדי לבדוק אופציה של מעבר אבל לא מצאתי בה משהו אטרקטיבי. כנ”ל לא קפריסין. 

ואז, במקרה, הגענו לבלגרד שבסרביה. הבן שלי משחק טניס והבטחתי לו מחנה אימונים בחו”ל וסרביה ידועה כמעצמה של ספורט. נסענו למחנה וגילינו מדינה שפשוט לא הייתה בתודעה שלנו. התרשמנו מסרביה לטובה – הסרבים הם אוהבי ישראל, המחיה זולה, התחבורה הציבורית בחינם לכולם, החוגים ברמה גבוהה. היינו בקיץ ומזג האוויר היה נהדר. חלקתי את התחושה עם בעלי ובאחד הימים הוא התקשר ואמר לי “לכי עכשיו לעו”ד, רק תשאלי מה צריך לעשות כדי לעבור לחיות בסרביה”. לא ממש הבנתי אותו, אבל הוא התעקש ונפגשתי עם עורכת דין.

אתם מאוד זורמים

נכון, אנחנו קלילים.
בפגישה עם עורכת הדין הבנתי שזה מאוד פשוט לעבור לסרביה, לא צריך אזרחות אירופאית (סרביה גם לא באיחוד) כדי לקבל temporary residency . החוק פה מאפשר קניית נכס למגורים או פתיחת עסק ומקבלים אישור שהייה.

לכמה זמן תקף ה- temporary residency?

שלוש שנים. ואחר כך אפשר לבקש הארכה ובהמשך גם לבקש אזרחות. 
חזרנו לישראל מהביקור ותוך חודש וחצי הגענו כל המשפחה לסרביה לשלושה שבועות. בעלי והבת שלי אהבו את בלגרד והתחלנו בחיפוש דירה ובית ספר לילדים, תוך כדי שאנחנו מנסים לחשב את עלויות המחיה.

במה את ובעלך עוסקים?

אני מהנדסת תעשיה וניהול, עבדתי בארץ בתחום הפלסטיקה ההנדסית. אני עדיין עובדת באותה חברה אבל מרחוק ואחת לחודש מגיעה לישראל.

כשאת מגיעה לישראל לעבוד את מגיעה לבד מן הסתם

נכון.

יש בזה משהו כייף 

יש בזה משהו מאוד כייף. חופש מהילדים והרבה מפגשים עם חברות וזה מדהים.
לבעלי לא הייתה אפשרות לעבוד מרחוק ולכן הוא התפטר. לא ידענו במה הוא יעסוק ובסוף החלטנו לפתוח חברת הסעות ותיירות עבור הישראלים שבאים לבלגרד. 
בלגרד הופכת ליעד יותר ויותר פופולארי עבור ישראלים – יעד זול, האנשים המקומיים הם אנשים טובים ואוהבי ישראל ויש פה חיי לילה ומסעדות. זו עיר מאוד כייפית וקלילה. העסק לאט לאט צובר נפח.

ספרי קצת על המקום בו את גרה

אנחנו גרים בשכונה ממש טובה, יש הרבה שגרירויות סביבנו. יש לנו בית עם גינה (לא פרטי).
היות ואני ירושלמית במקור אז מבחינת מזג האוויר בלגרד מזכירה לי את הילדות כשגדלתי בירושלים, יורד שלג קל מידי פעם. העובדה שלא קר פה כמו באירופה הקלאסית זה יתרון כי לא בא לי לסבול מקור, לצאת עם הילדים לחוגים לבושים במלא שכבות של בגדים וכל הבלגן מסביב.

מה את אוהבת בחיים בסרביה? מה פחות?

זול פה. אנחנו רוכשים הרבה שירותים שבעבר לא היינו רוכשים כי פה הם זולים, למשל אוכל מוכן, שירותי גיהוץ, ניקוי יבש.
אני אוהבת את זה שהבן שלי אחרי בית הספר הולך לפארק עם חברים, בימים שאין חוגים. הילדים כאן פחות במסכים, רוכבים על אופניים, קורקינט. יש כאן משהו פשוט יותר, של פעם. אותנו הפשטות הזו כובשת.
אני מאוד אוהבת את מזג האוויר. אני אוהבת שהכל מאוד נוח, כמו למשל מרחקים. מבחינתנו הכל קרוב לבית. יש תחבורה ציבורית טובה, גם בשבת. ברוב בתי הקפה כאן יש משחקיה צמודה עם גברת שבמחיר נמוך שומרת על הילדים בזמן שההורים נהנים. 
אני אוהבת את האפשרויות להנאה, מצהריים, בערב ובלילה – מסעדות, ברים, מסיבות לכל מיני גילאים. היום למשל עבדתי מבית קפה בקניון. נכנסתי אליו בעשר בבוקר והיה שם דיג’יי, ככה באמצע השבוע, מוזיקת צ’יל מגניבה שאפשר לשמוע ולעבוד במקביל. 
המיקום של סרביה הוא גם יתרון עבורנו. אנחנו אוהבי טיולים וזה מאפשר לנו הגעה ליעדים ברכב –  מונטנגרו, בולגריה, קרואטיה, הונגריה – נסיעה של כמה שעות בודדות, או טיסה זולה וקצרה. בישראל, הכי הרבה שיכולתי להגיע זה לירדן וגם את זה אני כבר לא יכולה לעשות. 

יש גם דברים לא טובים, אין כאן בכלל מודעות לנזקים מעישון ואנשים מעשנים הרבה ובמקומות ציבוריים. חוץ מזה סרביה מפגרת בהרבה דברים, למשל יש פה הרבה בניינים מיושנים, מחוץ לבלגרד יש המון כפרים פשוטים וישנים. המשטרה כאן היא גוף שלא כדאי להתעסק איתו, מאוד לא אמין.
לגבי רמת הרפואה בבלגרד קשה לי להגיד כי לא קרה לנו משהו חמור עד כה למזלנו. דווקא זמינות התורים כאן היא מצוינת בהשוואה לישראל. אם למשל אני צריכה לעשות בדיקת MRI אני יכולה מחר ללכת לעשות בדיקה תמורת 250 ש”ח. אבל אני לא יודעת מה איכות הרופאים כאן. יש לי עדיין ביטוח בריאות בישראל וכשאני מגיעה לישראל אני יכולה להשתמש בשירותי רפואה באופן בסיסי וזה נוח לי. 

אתם בקשר עם ישראלים או יהודים באזור?

הקהילה הישראלית בבלגרד היא לא גדולה, לדעתי משהו כמו מאה משפחות. עם 30-40 מהן אנחנו בקשר טוב. אנחנו גרים קרוב אחד לשני אבל לא במרחק הליכה.

יש לכם גם חברים מקומיים? 

כן, יש לנו חברים סרבים, רוסים, צרפתים ועוד, הכל מהכל.

איך אתם מסתדרים עם השפה?

הילדים מדברים אנגלית בגלל בית הספר שהוא בינלאומי דובר אנגלית . רוב התושבים בשכונה שלנו דוברי אנגלית ולכן זה מאוד פשוט. 

אפשר להסתדר בסרביה רק עם אנגלית?

בסרביה לא בטוח, בבלגרד בשכונות מרכזיות כן. השפה הסרבית מזכירה את השפה הרוסית ולכן אני והילדים, שדוברים רוסית, מסתדרים יותר בקלות עם השפה. הילדים כבר מבינים סרבית, ילדים קולטים מהר.

נתקלת באנטישמיות או אנטי ישראליות?

לא ממש. היתה פה פעם אחת הפגנה קטנטנה של 12 איש מול שגרירות ישראל. הם לא היו פלסטינים, כנראה שילמו להם להפגין.
בלגרד היתה הבית של מכבי תל אביב עד לא מזמן, כל משחקי הבית של היורוליג היו פה ופעם אחת, כשהיינו במשחק שמכבי תל אביב ניצחו את הקבוצה המקומית היה איזה ילד בחוץ שאמר לי Free Palestine, אני חושבת שהוא לא הבין מה הוא אומר.
מנגד, לבת שלי יש חבר מוסלמי מאיחוד האמירויות ולשני הילדים שלי יש חברים מכל העולם – הולנדים, גרמנים, רוסים, בוסנים – זה דבר שאי אפשר לכמת אותו בכסף. יש לנו שכנים, זוג שהבעל צרפתי ואשתו סרבית והבת שלהם היא חברה של הבת שלי, פעם הן התחפשו אצלנו בבית, הבת שלי התחפשה לבלרינה והחברה שמה על עצמה את דגל ישראל. צילמתי אותן ושלחתי לאבא שלה והוא כתב לי בתגובה I love Israel. זה משהו שכנראה לא הייתי יכולה לתת לילדים שלי אף פעם.

ספרי על מקום שאת אוהבת במיוחד בבלגרד

יש פה פארק שאני מאוד אוהבת (Park Ada Ciganlija) שיש בו אגם שאנחנו אוהבים להשתכשך בו. זה אזור שיש בו הכל – מגרשי משחקים, כדורעף חופים, שייט, שביל אופניים, בתי קפה. אגב, מצאתי את עצמי כאן מחליקה על רולר בליידס ורוכבת על אופניים. זה חלק מזה שאנחנו ביחד יותר כמשפחה, חלק מהפאן שאנחנו עושים וזה גם מאוד זמין ונוח כאן, אנחנו משכירים אופניים בפארק.

מה חסר לך בסרביה?

החוסר הכי גדול שאני חווה זה החוסר של המשפחה. בישראל אבא שלי עבד שלוש דקות נסיעה ממני, הוא עזר הרבה, אפילו רק להוציא את הכלבה שלנו לטיול, זו היתה פריבילגיה. אם בישראל הייתי נתקעת בעבודה וצריכה עזרה עם הילדים הייתי נעזרת באבא שלי או בחמתי. היינו הרבה ביחד עם המשפחה ופה זה מאוד חסר. 

מה האתגר הכי גדול ברילוקיישן?

יש הרבה. קודם כל עניין הזוגיות, שמאוד חששתי לגביו לפני שיצאנו לרילוקיישן ולמזלנו הרילוקיישן חיזק אותנו כזוג. דבר נוסף, העניין הכלכלי שגם הוא מפחיד. עוד קושי היה לנו עם הכלבה שהיתה לנו בישראל ולא הצלחנו להביא אותה לפה כי היא פחוסת אף ושמנמנה ואסור להטיס אותה כי היא יכולה למות בטיסה וחברות התעופה לא מוכנות להטיס אותה. אין משהו שלא ניסינו כדי להביא אותה לפה.

אז הייתם צריכים להשאיר אותה בישראל, זה קשה

כן, השארנו לב ענק שלנו בארץ. בסופו של דבר את מנסה להעתיק את הבית שהיה לך בישראל לפה, פחות או יותר והחוסר שלה זה חור ענק. חשוב לציין שמצאנו לה בית חם ואוהב וטוב לה. אבל היא בליבנו לעד!

מה מהווה עוגן בשבילך בחיים במדינה אחרת?

אני חושבת שהעוגן דווקא זה ישראל. עצם זה שבסוף יש לי בית בישראל גורם לי להרגיש unstoppable. אנחנו ישראלים לא משנה איפה נגור,  זה בלב.

באיזה אופן המעבר לארץ אחרת תרם לצמיחה שלך ולהתפתחות שלך?

בישראל התפתחנו כל אחד לבד ופה הצלחנו להתפתח כזוג וכמשפחה. אנחנו עובדים יותר מהבית. יש לנו את הזמן שלנו, החיים פחות אינטנסיביים, הלוגיסטיקה פחות אינטנסיבית, הפכנו לקלילים יותר. גם גילינו שאנחנו יכולים לצאת מאזור הנוחות שלנו כשאנחנו צריכים להמציא את עצמנו מחדש, הקמנו עסק ביחד. פתאום גילינו כמה כוחות יש לנו, להיות לבד ולהסתדר. יש לנו הרבה חוויות יחד כמשפחה ותחושה חזקה של יחד.

את מרגישה בבית בסרביה?

קשה לי לענות על זה לגמרי. היות ואני נמצאת על הקו וחווה הרבה את ישראל, אז קשה לי להגיד שזה לגמרי הבית אבל אם תשאלי את הילדים שלי הם יגידו שזה הבית.
קשה לי לגור כאן בבית שכור, בארץ תמיד גרתי בבית משלי. אולי גם זה משפיע על תחושת הבית שלי. אני עדיין לא מרגישה שזה הבית שלי.

אבל את מרגישה בנוח?

כן, לגמרי.

יש לך טיפ לישראלי.ת שעושה רילוקיישן

קודם כל, כדאי מאוד להגיע למקום ולחיות בו כמקומי למשך כמה שבועות כדי לחוות את החיים במקום. דבר שני, לדעתי חשוב לא לעשות את מה שישראלים אחרים עושים בתקווה שזה יעשה טוב גם לך, אם למשל כולם עוברים ליוון זה לא אומר שזה מתאים גם לך. 

איפה את רואה את עצמך בעוד חמש שנים?

אם היית שואלת אותי איפה אני אהיה עוד שנתיים אז הייתי אומרת לך פה, בבלגרד. אני חושבת שעוד חמש שנים, כשהבן שלי יהיה בן 15-16, הייתי רוצה להגיד שאני אחזור לישראל למדינה טובה יותר.

זאת אומרת שאם ישראל תהיה מדינה טובה יותר את תחזרי?

כן. בטח יהיה מי שיגיד על זה “איך ישראל תהיה טובה יותר אם אנשים כמוך בורחים?” והוא צודק, אין לי באמת מה להגיד על זה. כמו שאמרתי לפני כן, ברילוקיישן גיליתי על עצמי שאני פייטרית אבל כנראה שיש דברים שאני כבר הרמתי ידיים לגביהם ואין לי את הכוח להיות פייטרית בהם. אבל כן הייתי רוצה לראות את עצמי חיה בישראל.

ליצירת קשר עם אירה בפייסבוק